<h1>האורה לרש"י סימן צ"ט</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ההלל והשמחה שמונה, כיצד מלמד שחייב אדם בכבוד יום טוב האחרון של חג, ונהוג עלמא למעבד שמחות טובא, חדא מפני שהוא יום טוב, ועוד מפני סיום התורה, שהרי אנו קורין וזאת הברכה. ונהיגי למיקרי בתורה יותר משבעה גברי, וכל חד וחד כפי מנהגם. ושמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם, ואין מפסיקין אותם לשנים.
